רימונים - פסיפסים עתיקים

פסיפס ''רימונים'' מבית הכנסת במעון נירים
מדליית זהב רשמית, תשע"ג 2013
שלישית בסידרה" פסיפסים עתיקים בארץ ישראל"

בתחומי המועצה האזורית אשכול. קרן קימת לישראל מחזיקה כיום באתר, ובשנת 2009 הכשירה אותו לביקורים.
עיקר קיומו של היישוב מאז המאה ה-4 לספה"נ – ראשית התקופה הביזנטית, אז נקרא שמו מנואיס. חשיבותו האסטרטגית הייתה במיקומו על קו 'לימס פלסטינה' (חגורת הביטחון ומערך ההגנה הרומי לאורך הגבול הדרומי). במשך התקופה הביזנטית הלכה ושגשגה במקום קהילה יהודית, שהגיעה לשיא פריחתה במאה ה-6 ודעכה במאה ה-8, בתקופה המוסלמית הראשונה. קהילה זו הייתה חלק משרשרת יישובים יהודיים בדרום הארץ, שהשתרעה מחוף עזה במערב ועד דרום הר חברון וחוף ים המלח במזרח: "אמר רבי יצחק: הרוצה שיחכים - ידרים, ושיעשיר – יצפין [...] ורבי יהושע בן לוי אמר: לעולם ידרים, שמתוך שמתחכם מתעשר" (בבא בתרא כה:). הדברים נאמרו בתקופה המכונה "תקופת המשנה והתלמוד", וחכמיה – התנאים והאמוראים. הדברים כוונו כנראה לחכמים שפעלו בדרום הארץ, ולשגשוג הכלכלי שהיה באותה עת בצפון הארץ – בגליל ובגולן. על פי השרידים הארכיאולוגיים, הקהילה הדרומית של מעון דווקא נהנתה גם משפע כלכלי.
בשנת 1957, בעת סלילת כביש, נחשפו שרידי בית כנסת. לדעת החוקרים, ייסודו של המבנה במחצית השנייה של המאה ה-5. באמצע המאה ה-6 נערכו בו תיקונים, שבמהלכם הוגבהה הרצפה.הפסיפס הישן הוחלף ביצירת פסיפס חדשה ומרהיבה ביופייה, שנעשתה באבנים ובזכוכית ב-18 גוונים. היצירה, ששרדה בחלקה, מתארת גפן הצומחת מכד אמפורה, ושריגיה מציגים 11 שורות של 5 מדליונים ובהם, בדרך כלל, בעלי חיים ממיני העופות והיונקים. את השורות העליונות עטרו הסמלים היהודיים ובמיוחד מנורת שבעת הקנים (שהונצחה במדליה הראשונה של סדרה זו וכן בגב של כל מדליות הסדרה– ראה תיאור מפורט בקטלוג). במרכז השורה השישית של המדליונים מתואר סל מלא ברימונים. האם כיוון האמן לבטא בו מסר כלשהו?
כאמור, הפסיפס שופע במוטיבים יהודיים, המוכרים היטב מבתי כנסת אחרים מתקופה זו . אלא שבתוך המדליונים שובצו גם בעלי חיים שאינם אופייניים למסורת היהודית, כגון טווס ,פילים, ג'ירפה וארנבות.יתרה מכך, פסיפס זה קרוב בסגנונו לרצפת כנסייה מאותה תקופה שנחשפה בחרבת שלאל שבחבל הבשור (כיום פסיפס זה שמור באוסטרליה), ואפשר שנוצרה בידי אותו אמן.
ובכל זאת, כיוון שרוב המוטיבים היהודיים מבטאים כמיהה לבית המקדש, שחרב כ-500 שנה קודם ליצירת הפסיפס, יש לשער שהסל נועד להזכיר את מצוות הביכורים: כאשר בית המקדש עמד על מכונו, יהודי ארץ ישראל היו לוקחים "מראשית כל פרי האדמה", שמים אותם בטנא (כמו הסל המתואר במדליה), ומעלים אותם בשירה ובשמחה לירושלים (דברים כו'). מסתבר שהמסר העיקרי של הפסיפס הוא "חדש ימינו כקדם" (איכה ה',כא').

פני המדליה: קטע מרצפת פסיפס מבית כנסת מהמאה השישית לסה"נ, שנתגלה על חוף ימה של עזה, דרומית לנמל של ימינו. המתארת את הסל של צמחים עם רימונים, ורמוז שהביכורים שהובאו לבית המקדש בירושלים החל מחג השבועות.

גב המדליה: כיתוב "פסיפסים עתיקים בארץ ישראל" בעברית ובאנגלית, טוהר המתכת ומשקלה, לוגו ההולילנד מינט (הלוגו הבינלאומי של החברה הישראלית למדליות ולמטבעות).

היקף: חלק עם ציון מס' סידורי.

עיצוב: מאיר אשל.

גילוף: שוויץ.

מיטבעה: שוויץ.