איריס הארגמן

איריס הארגמן (Iris Atropurpurea)
שמינית בסדרת " פרחי ארץ-ישראל"

מבין שמונת מיני "איריסי ההיכל" שבורכה בהם הארץ, איריס הארגמן הוא היחידי האופייני לשרון ולשפלה, ומוקדי פריחתו הפכו זה כבר אתרי עלייה לרגל.
הפרח בנוי משלוש "מנהרות", שבכל אחת מצויים צלקת ואבקן אחד שופע אבקה. הפרחים חסרי צוף ומואבקים על ידי זכרי דבורים יחידאיות מתריסר מינים שונים. זכרים אלו לנים בלילה בפרח, מתלכלכים באבקה ומעבירים אותה לפרח אחר בעת ביקור חוזר ב"מלון" בלילה הבא.

הפרחים עשויים להתחמם בבוקר בשיעור של עד שלוש מעלות מעל לחום הסביבה. ממצא זה העלה את הרעיון שהגמול בפרח הוא החימום, וכי דבורה הישנה בבוקר תצא מוקדם יותר ל"עבודה" ותחסוך אנרגיה. לו רעיון זה היה נכון, היינו מצפים שיותר זכרים ילונו במנהרות הפונות מזרחה לקראת השמש העולה לעומת אלו הפונות מערבה – ולא כך הדבר, פיזור הדבורים נמצא אקראי לכל רוחות השמיים. עדות עקיפה לכך שלחימום הפרחים אין חשיבות בבחירה באלו מהם כדאי ללון. למעשה הפרחים מחקים בצבעם ובצורתם "חורים אפלים" המתאימים ללינת לילה של הזכרים המחפשים מקלט מדי ערב מחדש, מכיוון שאין להם קן משלהם.

הפרחים מבוקרים, במידה רבה, גם על ידי נקבות דבורים יחידאיות ודבורי דבש האוספות אבקה ותורמות להאבקה. למעשה, שכניו של איריס הארגמן תורמים צוף להזנת הדבורים וגם אבקה הנאספת על ידי הנקבות להזנת הצאצאים, ובכך מסבסדים את האבקת האיריס שאינו מעניק גמול.

*כל הטקסטים מתוך: אמוץ דפני ונעם עביצל (2018) "מכותרת ועד צמרת -200 מלים על 200 צמחים" הוצאת "פרדס" חיפה.


עיצוב: אהרון שבו

תיאור
פנים: תמונה צבעונית מרהיבה של הפרח. מסביב שם הסדרה ושם הפרח בעברית ובאנגלית, בצד ימין סימן המסחרי של החברה הישראלית למדליות ולמטבעות ומצד שמאל המשקל, טוהר המתכת ושנת ההטבעה.
גב משותף לכל הסדרה: מגוון פרחים.