מאז מצרים העתיקה, מתכת הכסף היא חומר גלם יוקרתי ליצירת מטבעות ותכשיטים. התכונות הטבעיות הייחודיות שלה הפכו אותה לשימושית ביותר גם עבור מגוון רחב של תעשיות, החל ממוצרי אלקטרוניקה ועד לפאנלים סולאריים. בעבר, מטבעות מכסף היו אמצעי תשלום מרכזי במדינות רבות, וכיום הם נכס השקעה אטרקטיבי ויוצא דופן.

לאורך ההיסטוריה, האנושות ניסתה סוגים רבים של סחורות כאמצעי חליפין - כמו שעורה, צדפים ואפילו אבנים כבדות, שהיו אמצעי תשלום באיים של מיקרונזיה. רק חלק קטן מאותן סחורות הוכיחו את עצמן כבעלות תכונות מתאימות להשקעה ולסחר חליפין - בזכות היותן ניידות, עמידות ובעלות היצע מתאים.

אחת מאותן סחורות ייחודיות היא מתכת הכסף. לאורך אלפי שנים משמש הכסף נכס להשקעה, מכשיר למסחר, אביזר לקישוט וחשוב לא פחות - חומר גלם לתעשייה. כסף הוא חומר גלם שימושי עבור מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, סמארטפונים, פאנלים סולאריים ואביזרי רפואה. תעשיית הצילום היא צרכנית כסף גדולה במיוחד, אף כי פחות מאשר בעבר, בשל המעבר מסרטי פילם לצילום דיגיטלי. בסך הכל, כמות הכסף שנדרשת עבור צרכים תעשייתיים עולה לאורך השנים.

הסיבות שהובילו למעמדה הייחודי של מתכת הכסף קשורות בקשר הדוק לתכונות הטבעיות שלה. כסף טהור הוא מחזיר אור מושלם ולכן צבעו לבן יותר מכל מתכת אחרת, תכונה שמעניקה לו את המראה הבהיר והיוקרתי שמזוהה עמו. לצד זאת, הכסף מוליך חום באופן היעיל ביותר מבין כל המתכות - ולכן מתאים במיוחד לייצור תכשיטים.

בתמונה: תכשיטי כסף. באדיבות חברת ג.ר.א.ס.


כמה כסף יש בעולם?

מכרות הכסף הגדולים והפעילים בעולם נמצאים בדרום אמריקה. יותר מרבע מהתפוקה הגלובלית מגיעה ממקסיקו ופרו. יצרניות כסף בולטות נוספות הן סין, רוסיה ופולין. ההיצע הכולל של כסף מעל האדמה מוערך ב-1.75 מיליון טון, על פי המכון הגיאולוגי של ארצות הברית.
מתוך כל היצע הכסף בעולם, שרובו משמש לתעשייה ולתכשיטים, רק כ-80 אלף טון של כסף מוחזקים בצורה של מטילים ומטבעות שבהם נעשה מרבית המסחר לצרכי השקעה. חלק ממלאי הכסף אבד כנראה לאורך הדורות, בין השאר כפסולת תעשייה, ובשיעור גבוה יחסית לזהב שנשמר באופן קפדני יותר.

 

בתמונה, מימין לשמאל: מטיל זהב VALCOMBI, ראונד יונת השלום, מטיל זהב 1 ק"ג יונת השלום.

 

אמנם ההיצע של המתכת הלבנבנה נרחב יותר מן היצע של המתכת הצהבהבה, ולכן מחיר הכסף הוא תמיד נמוך יותר ממחיר הזהב - אך כפי שנראה בהמשך הכתבה, דווקא למחיר הזול יחסית ישנם גם יתרונות מנקודת מבטם של משקיעים.

מטבעות כסף: מאברהם אבינו ועד לדולר

מקורות היסטוריים רבים כוללים התייחסות לשימוש בכסף לצרכים שונים, שהחל עם שחר האנושות. התנ״ך שופע התייחסויות למתכת הכסף, אשר נמדדה ביחידות השקל - השווה לכ-11 גרם של שעורה.
בסיפור הרכישה של מערת המכפלה נכתב "וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר". העברית אימצה את המלה כסף כדי לתאר גם את המתכת וגם את אמצעי התשלום הנפוץ ביותר, ולכן זו המקבילה לשתי מלים באנגלית: Silver ו-Money.

מצרים העתיקה היא התרבות הקדומה ביותר שממנה נותרו עדויות לשימוש נרחב בזהב ובכסף למטרות פולחן, קישוט ומסחר. המצרים היו גם הראשונים לזהות את הערך הכלכלי בקביעת יחס מוסכם ביניהן. כך התאפשר לסוחרים ומשקיעים להעריך את שווי ההון שבידיהם ולנהל סחר חליפין יעיל יותר.
בעקבות המצרים, תרבויות נוספות השתמשו במקביל במטבעות זהב וכסף תוך קביעת יחס מוסכם ביניהן, כמו למשל הרומאים. היחס בין כסף לזהב נע בתקופה הקדומה בין 2 ל-1 ל-10 ל-1 ובימי הביניים טיפס ל-16 ל-1 - ככל שהתחדדה ההבנה כי הזהב נדיר הרבה יותר מהכסף. בחלק השני של הכתבה נלמד עוד על חשיבות היחס בין מחירי הזהב והכסף, שנסחרים כיום באופן שאינו תלוי רק בהיצע הפיזי שלהם, ואיך ניתן להעריך באמצעות היחס הזה את כדאיות ההשקעה בכסף.

במאות השנים האחרונות, מדינות רבות אימצו מטבעות לאומיים עשויים זהב וכסף כאמצעי התשלום הרשמי. כתוצאה מכך התעצם העימות על מתכת הבכורה: התומכים של תקן הזהב רצו להמליך אותו כמטבע השולט, ולעומתם חסידיו של תקן הכסף ראו בו מכשיר עדיף כאמצעי לסחר חליפין. התמיכה בתקן הכסף הייתה חזקה במיוחד בדרום אמריקה, שנהנתה מהיצע שופע של המתכת הלבנבנה, ובסין הקיסרית בה שימש הכסף בתור חומר הגלם העיקרי לייצור מטבעות.

בהדרגה, מרבית המדינות אימצו את תקן הזהב, אבל בארצות הברית התנהל בנושא מאבק חריף לאורך המאה ה-19. גם אחרי שארצות הברית אימצה את תקן הזהב, השימוש היומיומי במטבעות דולר העשויים מכסף נמשך עוד עשרות שנים - עד שהפכו פריט אספנים ונכס להשקעה.

 


בתמונה, מימין לשמאל: מטבעות דולר עשויים כסף, מטבע בוליון אמריקן איגל.


משקיעי הכסף הגדולים: הספקולנטים

בעשרות השנים האחרונות, לצד הביקוש לכסף לצרכי תעשייה, התפתח מאוד המסחר בו למטרות השקעה. אחד האירועים הדרמטיים ביותר בתחום התרחש בשנות ה-70 של המאה שעברה בארצות הברית. האחראים לטלטלה הגדולה אי פעם בשוק הכסף היו האחים ויליאם ונלסון האנט, שירשו את הונם מאביהם, בעלים של שדה נפט משגשג בטקסס ואחד האנשים העשירים בעולם בשעתו.

האחים האנט היו מוטרדים מהזינוק באינפלציה, ששחקה במהירות את ערכו של הדולר ופגעה בשווי הנכסים שלהם. הם חיפשו אחר שוק שאינו תלוי בדולר ושעליו יש להם אפשרות להשפיע, לדעתם - ובחרו להסתער על שוק הכסף. האחים רכשו כמויות אדירות של חוזים לרכישת כסף, מטילים ומטבעות - והטמינו אותם בשווייץ, הרחק מהישג ידו של הממשל האמריקאי.

הפעילות הנמרצת של האחים האנט הקפיצה את מחיר הכסף בחדות ובתוך שנים ספורות הוא טיפס מכ-5 לכ-50 דולר. ההצלחה שלהם משכה את תשומת לבם של משקיעים נוספים שמיהרו ללכת בעקבותיהם והגדילו עוד יותר את הביקוש. למרות זאת, האחים האנט שלטו במרבית הכסף הסחיר באותם שנים.

 


בגרף: הזינוק בערך אונקיית כסף, בדולרים, בעקבות פעילות האחים האנט.

 

אבל התוצאה הייתה שונה מאוד מזו שהאחים האנט קיוו לה. עומס הביקושים גרם לזעזוע שהשוק התקשה לעמוד בו, ונוצר חשש להתמוטטות של הבורסות למסחר בכסף שהתקשו לגייס היצע מספיק של מטילים ומטבעות. התוצאה הייתה התערבות אגרסיבית של ממשלת ארצות הברית, שהתגייסה כדי להגן על הבורסות. הממשל האמריקאי האשים את האחים האנט בהשתלטות לא חוקית על השוק ואסר על רכישה נוספת של כסף. האחים האנט, שניסו להגן על הונם מתוך חשש מאינפלציה ומניפולציות פיננסיות של הממשלה - הובילו לבסוף להתערבות ברוטלית בשוק שכמוה לא נראתה מאז הלאמת הזהב בתקופת השפל הגדול בשנות ה-30 של המאה שעברה.


משקיעי הכסף הגדולים: וורן באפט

לא רק ספקולנטים חסרי מעצורים כמו האחים האנט התעניינו במתכת הכסף. משקיע סולידי יותר שזיהה את סגולותיה הייחודיות של הסחורה היוקרתית הוא מי שנחשב למשקיע הטוב בעולם: וורן באפט. באמצעות חברת ההשקעות שלו, ברקשייר האת׳ווי, באפט רכש אלפי טונות של כסף בסוף שנות ה-90 של המאה שעברה - רכישת ענק שגרמה למחסור זמני והניבה לחברה רווח של כ-100 מיליון דולר.

 


בתמונה: וורן באפט. רכש אלפי טונות כסף במהלך שנות ה-90.

 

באפט המשיך להחזיק במתכת הכסף למשך כעשור, שבו מחירה טיפס מכ-5 דולרים לכ-13 דולר לאונקייה. למעשה, באפט החמיץ בכך את הטיפוס המרשים שרשם הכסף בשנים שלאחר מכן, עד לרמת שיא של כ-50 דולר לאונקייה בעקבות המשבר הפיננסי של 2008. כמו במשברים אחרים, משקיעים מיהרו אז להגן על הונם על ידי השקעה במתכות.

ההשקעה של באפט במתכת הכסף מעניינת במיוחד, מכיוון שבאופן מסורתי הוא מתנגד להשקעה בזהב. באפט נימק את הבחירה בכסף בכך שמדובר בחומר גלם שמשמש גם לתעשיות, ולכן הוא ראה בו סחורה בעלת ערך מובהק יותר לעומת זהב, שהשימוש המעשי בו מוגבל יותר. אבל כאמור באפט נהנה מאוד גם מהערך של מתכת הכסף כנכס השקעה. בחלק השני של הכתבה נעמיק עוד בהיבטים שונים הקשורים לכך.