במשך אלפי שנים למדה האנושות כי אמצעי התשלום האמין והבטוח ביותר, שאינו תלוי בממשלות ואינו חשוף למשברים כלכליים - הוא הזהב. כתוצאה מכך, במאה ה-19 הפכה המתכת הנוצצת למטבע הגלובלי החזק והנפוץ ביותר, והאנושות זכתה באחת מתקופות השפע והשגשוג הייחודיות בהיסטוריה. בכתבה שלפניכם נתאר כיצד ומדוע אימץ העולם בהתלהבות את תקן הזהב ולמה הוא לא שרד למרות הערך האדיר שהניב.

בחלק הראשון של הכתבה על תולדות הזהב תיארנו כיצד התפתח המסחר בעולם תוך שימוש במגוון רחב של מטבעות העשויים מסוגים רבים של מתכות בהן זהב, כסף ונחושת. שיטת תשלום זו התגלתה כיעילה ומצליחה - אבל ההצלחה הגדולה שלה יצרה גם אתגרים משמעותיים. בכל מדינה הונהגו אמצעי תשלום שונים שלעתים הוחלפו בשל מלחמות, כיבושים או משברים כלכליים. גם החוקים לגבי אמצעי התשלום התקפים השתנו בהתאם לצרכים ולאינטרסים מתחלפים. לעתים הכסף נשלט על ידי בעלי הון ולרוב על ידי המלך או שליט פוליטי אחר. העולם התנהל בתוך מהומה מוניטרית.

האתגרים שנוצרו בשל הצורך לעבוד עם אינספור אמצעי תשלום שונים מוכרים לנו גם היום, אף כי בגרסה מעט שונה. מדובר בשאלות כמו: איך יתמודד סוחר עם הצורך להמיר בין סוגי מטבעות שונים? לפי איזה שער תתבצע ההמרה? ואיך נושאים למרחקים ארוכים אמצעי תשלום מגוונים, שכל אחד מהם מתאים לאזור או למדינה אחרת ואשר חלקם עשויים להיות במשקל כבד יחסית, כמו מטילי זהב? ולא פחות חשוב, כיצד יסדירו ביניהן המדינות את החובות או עודפי התשלומים שנצברים במסחר ביניהן?

בתמונה, מימין לשמאל: בוליון יונת השלום, מטבע בוליון אמריקן איגל, מטבע בוליון קנגרו אוסטרלי.

 

בהדרגה הבינו הסוחרים והממשלות את היתרונות בקביעה של סטנדרט תשלומים עולמי. ההבנה הייתה כי ככל שתושג הסכמה רחבה יותר לגבי אופן התשלום, כך יוסדרו באופן נוח ויעיל יותר ענייני ההמרה ויובטח מסחר גלובלי חופשי ומשגשג. התובנות הללו הובילו לאחת התקופות הייחודיות בתולדות האנושות, אשר נמשכה מן המאה ה-19 ועד לתחילת המאה ה-20.

המהפכה המוניטרית התרחשה בשני מסלולים מקבילים:

ברמה המקומית - מלכים וממשלות שרצו לבסס את שלטונם הנהיגו חוקים שקבעו כי בתחומם ייעשה שימוש אך רק במטבעות שהונפקו על ידי המשטר המקומי. בהדרגה, כל המדינות הנפיקו מטבעות לאומיים שהחליפו אמצעי תשלום אחרים, כמו כסף אזורי או שטרות של בנקים מסחריים.

ברמה הגלובלית - נפוצה ההסכמה בין ממשלות, אנשי עסקים ואזרחים כי העוגן למערכת תשלומים חייב להיות יציב במיוחד. כלומר, כדי להבטיח אמון מלא בכך שהכסף של הממשלות אכן שווה את הנייר שעליו הוא מודפס או את המטבע שעליו מוטבעת תמונת השליט - הוא חייב להיות מעוגן בנכס שהערך שלו אינו קורס בשל משברים פוליטיים או כלכליים.

כפי שראינו בחלק הראשון של הכתבה, שתי מתכות צברו את המוניטין הגדול ביותר והתחרו ביניהן ראש בראש על המעמד של נכס התשלומים החזק בעולם, הזהב והכסף. אבל מי שהוכיח את עצמו כבעל הערך הרב ביותר בזכות העמידות והנדירות יוצאות הדופן שלו - היה הזהב.

 

"זהב הוא כסף, כל השאר – אשראי"

במשך אלפי שנים התפתח הזהב כמטבע הגלובלי - נקודת הייחוס שלפיה גופים ופרטים מודדים את כספם. הזהב הפך מקובל יותר ויותר בתור קנה המידה להשוואה בין ערכם של מוצרים שונים או לניהול הסחר הבינלאומי. ואז, בבת אחת כמעט, רוב המדינות בעולם אימצו את תקן הזהב. אפשר לתאר את התפקיד המרכזי שמילא אז הזהב כגרסת המאה ה-19 של הדולר האמריקאי של ימינו, אף כי קיימים הבדלים מהותיים עליהם נעמוד מיד.

מה היה הייחוד של תקן הזהב? בימינו, הערך של הדולר נובע מהמוניטין של ארצות הברית כמעצמה הכלכלית, הפוליטית והצבאית החזקה בעולם. כלומר, אנחנו מעריכים שארצות הברית היא מדינה חזקה ועשירה וגם צופים שהיא תישאר כך בעתיד. לכן כמעט כל אחד בעולם ישמח לקבל את הדולרים שהיא מדפיסה מכיוון שהוא סומך על כך שהם ישמרו על ערכם. לעומת זאת, תקן הזהב לא התבסס רק על כוחה של מדינה מסוימת, יהיה חזק ככל שיהיה, אלא על נכס שאינו תלוי באף מדינה - הזהב. כל מדינה התחייבה לשמור על כך שהכסף הלאומי שאותו היא מנפיקה יהיה מגובה באופן פיזי של ממש במטילים ובוליונים עשויים מזהב.

המדינות אימצו תקן זהב מלא, שעל פיו המדינה מחזיקה מלאי זהב אשר שווה בערכו למלוא ערך השטרות והמטבעות שנמצאים בשימוש שוטף; או תקן זהב חלקי שבו המדינות התחייבו להחזיק זהב בערך השווה ליחס מסוים ממלאי הכסף שנמצא בידי האזרחים. בפועל, כתוצאה מהדינמיקה הכלכלית ואילוצים פיננסיים, מלאי הזהב היה לרוב חלקי והשתנה בין תקופות של שפע למשברים. באותה תקופה, כל המסחר הבינלאומי ומאזן התשלומים בין המדינות היו מבוססים על המתכת הנוצצת ויבוא ויצוא של זהב היו חופשיים לגמרי. 

הערך הגדול של תקן הזהב נבע מכך שהמערכת התבססה על אמון ושקיפות מלאים. כל מי שהשתמש בדולרים, לירות שטרלינג או מארקים קיבל מהממשלות של ארצות הברית, בריטניה או גרמניה הבטחה מפורשת כי בכל עת מובטחת לו הזכות להמיר לזהב את השטרות והמטבעות שברשותו. כך, באותן שנים נשאו שטרות דולר את הכיתוב המפורש שלפיו הדולרים מייצגים מטבעות זהב אשר ״ישולמו לנושא השטר על פי דרישה״. במהלך דיון בנושא הזהב שנערך בקונגרס האמריקאי ב-1912, טבע הבנקאי והמיליארדר ג׳י.פי מורגן את האימרה הידועה: זהב הוא כסף, כל השאר הוא אשראי.

בתמונה: דולר אמריקאי הנושא את הכיתוב לפיו השטר מייצג זהב פיזי.

 

תקן הזהב הבטיח גם הגנה מפני הסכנה של אינפלציה והשתוללות מחירים שהופכות את הכסף לחסר ערך. כאשר למדינה ישנה אפשרות להדפיס כסף לפי רצונה, כפי שנהוג בעולם כיום, ערך הכסף נשחק. לעומת זאת, תקן הזהב הגביל את הדפסת השטרות והטבעת המטבעות בהתאם למלאי המטילים והבוליונים שמחזיקה כל מדינה במרתפיה. לכן הממשלות היו חייבות להגביל גם את ההוצאות שלהן על משכורות, תשתיות או צבא.

כפי שאפשר היה לצפות, המדינות התקשו מאוד לעמוד באתגר של הגבלת ההוצאות. בהמשך הכתבה נתאר את חיפושן אחר דרכים להתחמק מהמגבלה על הדפסת כסף, וכתוצאה מכך את התפרקותו של תקן הזהב, למרות יתרונותיו הברורים.

 

הבהלה לזהב

ככל הנראה, המדינה הראשונה שאימצה תקן זהב מלא הייתה בריטניה. במהלך המאה ה-19, האימפריה הבריטית שלטה על חמישית משטח כדור הארץ, בין אוסטרליה, הודו וקנדה, כך שהמהלך הבריטי שינה את כללי המשחק בעולם כולו. בריטניה אימצה את תקן הזהב לאחר משבר כלכלי שהוביל להצפה של מטבעות עשויים כסף שאיבדו את ערכם ומתוך רצון להנהיג מערכת מוניטרית יציבה יותר. ב-1854 הצטרפה לתקן הזהב גם פורטוגל, כחלק מניסיון שלא צלח להעניק תנופה מחודשת לאימפריה שלה.

אבל רגע תחילתו של עידן הזהב העולמי מסומן בדרך כלל ב-1871. גרמניה, שזה עתה אוחדה לקיסרות בהנהגתו הפוליטית של אוטו פון ביסמרק, הפכה לאחת המדינות החזקות באירופה. לאחר איחודה, אימצה גרמניה את תקן זהב וסחפה אחריה את המדינות שעדיין לא הכריעו בעניין.

ראשונות הלכו צרפת, שווייץ, הולנד וספרד בעקבות גרמניה. רוסיה ויפן עשו זאת מעט מאוחר יותר, ב-1897. לאחר מחלוקות פוליטיות קשות, גם ארצות הברית השלימה את הצטרפותה לסטנדרט הזהב הבינלאומי ב-1900. במסמך שהנהיג את תקן הזהב בארצות הברית נקבע בחגיגיות כי המטרה היא ״לקבוע תקן של ערך, להגן על השוויון בין כל צורות הכסף שהונפקו או הוטבעו על ידי ארצות הברית ולממן מחדש את החוב הציבורי. השטרות של ארצות הברית ייהפכו לברי-המרה לזהב בערך ההיסטורי של 20.67 דולר לאונקיה. בעוד שהחוק איפשר שימוש במטבעות עשויים כסף וקרא להסכם בינלאומי לשימוש בשני סוגי המתכות, התקנה הנוכחית מעגנת את מעמדו העליון של הזהב במערכת המוניטרית של ארצות הברית״.

בתמונה, מימין לשמאל: מטיל זהב ליידי פורטונה, מטיל זהב יונת השלום.

 

עם ההצלחה הגוברת של המתכת הצהבהבה התגלה כי אמריקה היא מכרה זהב של ממש - והתעוררה התופעה שנחרטה בהיסטוריה ובתרבות בשם ״הבהלה לזהב״. שיא הבהלה לזהב היה באמצע המאה ה-19, כאשר מאות אלפים נהרו לקליפורניה מרחבי ארצות הברית ומהעולם כולו בעקבות הסיפורים על שפע הזהב שטמון בנהרות, בהרים ובמכרות - והחלום על התעשרות מהירה. באותה תקופה החל גם השימוש בקראט כיחידת מידה לרמת הטוהר של חפצים עשויים זהב.

 

שלום בחסות הזהב

עידן הזהב היה תקופה של יציבות עולמית יחסית ושגשוג אדיר של התעשייה והמסחר בקנה מידה שלא היה כמוהו עד אז. אבל השקט החל להתערער עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. המלחמה הגדולה עוררה צורך דחוף במזומנים כדי לממן את הקרבות והציוד. זו הפכה לסיבה העיקרית לכך שהמדינות התפתו להתנתק מתקן הזהב וביקשו להדפיס שטרות בקצב גובר כדי לתחזק את צבאותיהן.

תקן הזהב עוד ימלא תפקיד חשוב בהיסטוריה הכלכלית של המאה ה-20, עליה נספר בחלק השלישי והאחרון של סדרת כתבות זו על תולדות הזהב. אולם עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הממשלות החזירו לעצמן את החופש להדפיס כסף לפי שיקול דעתן וגרמו בכך לשחיקה של ערך הכסף שנמצא בידי האזרחים – אותה תופעה מפניה הגן עד אז תקן הזהב. על הקרקע הזו צמחו אינפלציה חמורה והמשברים הכלכליים של שנות ה-30 של המאה שעברה, שהובילו לבסוף לפרוץ מלחמת העולם השנייה. התערערות תקן הזהב סימנה את המעבר של העולם אל אחת התקופות הקטלניות והאפלות בהיסטוריה.

 

לרכישת זהב להשקעה באתר החברה >>

ליצירת קשר עם נציג החברה >>

 
אין לראות במידע הכלול באתר זה משום ייעוץ/שיווק השקעות או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור אישי וספציפי לכל אדם בהתאם לנתוניו לשם רכישה ו/או ביצוע השקעות, פעולות ו/או עסקאות כלשהן או המלצה או חוות דעת באשר לכדאיות השקעה בזהב או במוצרים מכל מין וסוג שהם. המידע הכלול באתר אינו מהווה תחליף לייעוץ/שיווק השקעות ואין לפעול על פיו אלא לאחר קבלת ייעוץ אישי המתחשב בצרכיו ובנתוניו האישיים של כל אדם.