הקבלה

חכמת הקבלה
מדליה רשמית של מדינת ישראל, תש"ע 2009

תורת הסוד (המיסטיקה) היהודית , או ה"חכמה הפנימית" , קרויה בפינו "הקבלה" – בהיותה מבוססת על מסירה אישית, בכתב או בעל פה, מאב לבן, מרב לתלמיד, מדור לדור, כלומר: מפי המוסר לאוזני "המקבל" .
שורשיה של הקבלה נטועים עמוק במיסטיקה העברית הקדומה (מאז אברהם אבינו) ובתולדות המחשבה היהודית, אולם עיקר גיבושה ופרסומה , יצאה לאור בשלהי המאה ה-12 ובתחילת המאה ה-13 בצפון ספרד ובפרובנס, בעקבות התגלותו של ספר "הזוהר" המיוחס לרבי שמעון בר יוחאי (הרשב"י). גם תפוצת ספרי היסוד של הקבלה בדפוס, כגון -"ספר הבהיר" "ספר יצירה", "פרקי היכלות" ועוד תרמו ליציאתה של תורת הסוד מחוג מצומצם של יחידי סגולה מלומדים לרשות הרבים.
לתורה רוחנית זו הייתה השפעה עצומה על תחומי חיים ודעת רבים ביהדות החל מפרשנות המקרא, דרך עולם המנהגים וההלכה, עד לסדרי התפילה, וכן לתורת המוסר, לתורת החסידות ועוד.
"שויתי ה' לנגדי תמיד": ל"מקובלים" – חוויה מיסטית מתמדת של חיבור עם האלוקי והנשגב, ושל כמיהה לביטול המרחק בין המוחשי-הגשמי לבין הרוחני ולגילויי האלוקות בעולם. בעבודתם הרוחנית הם מבקשים לחשוף את ההוויה האלוקית בנמצא ועל ידי כך להגיע להתעלות מוסרית ולהידבק בשכינה (ב"אין סוף ברוך הוא"). עפ"י מקורות היהדות, לימוד הקבלה מחייב היטהרות והכנה רוחנית.
לצורך ההבחנה בין "הנעלמות" של הא-ל (שאין לכל יצור נברא היכולת להשיגה) לבין ההתגלות האלוקית מדברת חכמת הקבלה במערכת של כינויים ייחודיים בשם "עשר הספירות" שהן למעשה הבחינות בהן מאציל הא-ל את פעולותיו , ודרכן הוא ברא והוא מנהיג את העולם.
השאיפה לגילוי הנוכחות האלוקית בעולם מתבטאת באמצעות הספירות המכונות: חכמה , בינה , דעת , חסד, גבורה , תפארת , נצח , הוד , יסוד ומלכות, כאשר בראש כולן מצויה ספירה נוספת ועליונה "כתר".
האר"י הקדוש ( רבי יצחק לוריא אשכנזי) אשר חי ופעל בצפת במאה ה- 16 (כ - 50 שנה לאחר גירוש ספרד) נתן תנופה מיוחדת לחכמת הקבלה, שבאמצעותה ניתן להסביר את גורלו של עם ישראל ולפעול לזירוז הגאולה. תלמידיו ("גורי האר"י") הפכו את "קבלת צפת" לנחלת רבים בשכבות רחבות בציבור. סימני הגותם ופעולתם ניכרים עד היום במגוון החיים היהודיים : דוגמת המושגים "תיקון", "סוד הצמצום", "האור העליון" הגנוז לצדיקים או הפיוט הנפלא "לכה דודי" של רבי שלמה אלקבץ המושר בכל ערב שבת ובכל קהילות ישראל.
מתורה סודית ומוגבלת, הפכה היום הקבלה לחכמה מבוקשת נלמדת ונערצת בישראל ובעולם, כולל בקרב לא יהודים. הקבלה מושכת את כל שכבות הציבור, המוצאים בה תקווה לעולם מתוקן, בו הפרט והכלל יצאו מחושך לאור וימצאו אמונה, מרגוע, אושר, שמחה ואהבה.

עיצוב המדליה נקבע ע"י וועדה ציבורית מכובדת שבראשה עמד הרב בניהו שמואלי (ראש ישיבת המקובלים "נהר שלום" בירושלים) וכיהנו בה: פרופ' משה אידל, פרופ' חביבה פדיה, ד"ר אברהם אלקיים, מר עזרא קצין והסופר אדם ברוך ז"ל.

פני המדליה: במרכזו מופיע "עץ הספירות". כל ספירה צבועה בצבע האופייני למידה שהיא מסמלת על פי הקבלה.
מתחת לעץ: הפסוקים הראשונים של התורה המתארים את בריאת העולם עד המילים "כי טוב" (ללא רווח בין המילים). בין האותיות של המילה "בראשית", שולבו שמו של רבי שמעון בר יוחאי, לו מיוחס ספר הזוהר, והמילים "תורת אור". משני צידי העץ, המילים "חכמת הקבלה" ובאנגלית "KABBALAH"

גב המדליה: בצד ימין, הנוסח המלא של מזמור תהילים ס"ז "למנצח בנגינות מזמור שיר" המסודר בצורת המנורה, ונחשב לקמע בעל סגולה נפלאה לשמירה ולהצלחה. משמאל, עלים ורימונים, המזכירים את חיבורו החשוב של רבי משה קורדובירו (הרמ"ק) "פרדס רימונים" המבאר את כללי ההגות הקבלית.
מסביב, הפסוק "והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע" (ספר דניאל י"ב, ג') המבטיח עתיד מזהיר לאנשים הראויים לכך, ויש בו גם רמז לספר הזוהר.

היקף: במדליות זהב, כסף וארד הכיתוב "מדינת ישראל", סמל המדינה והכיתוב באנגלית "STATE OF ISRAEL", כמו כן מופיע סוג מתכת ומספר סידורי. היקף מדליית הזהב זעיר משונן.

עיצוב:
עיצוב פנים: אהרן שבו.
עיצוב גב: רובן נוטלס.

גילוף: שויץ.

מיטבעה: שויץ.