תרבות היידיש

תרבות היידיש
מדליה רשמית, תשס"ו 2005

היידיש היוותה לאורך אלפי שנים "מאמע לשון", שפה שלומדים מאמא. היא ינקה מן המקור, העניקה אפשרות להתעמק בכתבי הקודש אך גם היוותה כלי ביטוי בכתב ובעל-פה ומערכת ספרותית-תרבותית חיה ומתפתחת. הייתה זו תרומה עצומה לחינוכו, להשכלתו ולהנאתו של הציבור היהודי הרחב שלא שלט בלשון אחרת. היידיש, שהופיעה לראשונה בכתב בשליש האחרון של המאה ה- 13, מורכבת מן העברית, הגרמנית, הרומנית והסלאבית. היא הייתה במשך תקופות ארוכות לשון דיבורם של רוב יהודי אירופה ושל המהגרים ממנה. בעת החדשה, בעקבות תהליכי החילון והמודרניזציה שהחלו במאה ה- 19, היתה היידיש ללשונה של תרבות מקיפה, עשירה ומסועפת. לשיא שגשוגה הגיעה במרכזיה העיקריים בפולין ובברה"מ בין שתי מלחמות העולם. נוצרה ספרות יפה עתירת ז'אנרים פרי עטם של שלום עליכם, מנדלי מו"ס ואחרים, תאטרון עשיר ועיתונות. התפתחה מערכת חינוך דתית וחילונית והוקמו מוסדות מחקר מסוגים שונים. כיום, העניין בעולמה של היידיש, שספגה מהלומה כבדה בשואה, גובר והולך. מתרחבים חוגי הלומדים אותה וגדלה הפעילות בתחומי המחקר והאמנויות השונות. ב- 1966 חוקקה הכנסת את חוק הרשות הלאומית לתרבות היידיש במטרה להעמיק בעם את הכרת תרבותה ולעודד את היצירה בת זמננו בלשונה. המדליה, בעיצובו הנפלא של אהרון שבו, מביעה את המהות של תרבות היידיש: צחוק ודמע, אופטימיות הצומחת מתוך היאוש, הקשר בין העבר להווה.
הנפקתה של המדליה לוותה על-ידי ועדה ציבורית שבראשה עמד מר שמוליק עצמון וירצר . וחבריה היו : גב' מרים זוהר, גב' ענת עצמון, מר שלמה להט, מר חיים טופול, ד"ר אברהם נוברשטיין, מר יצחק לודן, מר מרדכי דיין.

פני המדליה: בצד הפנים, דמויות של יהודי עם מגבעת ומשקפים ועלמה צעירה עומדים על כדור הארץ, סמל להיות היידיש שפה חובקת עולם, השייכת למבוגרים ולצעירים כאחד.

גב המדליה: בצד הגב, ה"כליזמר" היהודי, המבטא את היות היידיש "שפת המוסיקה", מרחף בסגנון שאגאלי מעל עיירה יהודית בגולה, ההופכת לעיר בארץ ישראל, ודגל המדינה.

עיצוב: אהרון שבו.

גילוף: סלובקיה.

מיטבעה:
מדליות כסף וארד: סלובקיה.
מדליית זהב: מטבעת החברה.