סט "ציפורי ארץ-ישראל"

סדרת "ציפורי ישראל"

הסדרה מציגה את הציפורים היפות בארץ ישראל בצבעיהם העזים.
עיצוב הגב המשותף מציג את ארץ ישראל במרכז העולם ממבט הלוויין. זוויות וכיוווני המצפן מסמלים את "מצפנם הפנימי" של הציפורים המכוון אותן לארץ ישראל.

דוכיפת (Upupa epops)
הדוכיפת בעלת המראה המלכותי נבחרה לציפור הלאומית של מדינת ישראל. היא אחת הציפורים הנפוצות בארץ ישראל, שוהה בגינות הבית ובמדשאות ומקננת במיוחד בין סלעים ובגזעי עץ חלולים. תזונת הדוכיפת מבוססת על תולעים וחרקים.

פשוש (Prinia gracilis)
הפשוש, ציפור שיר מן הזעירות בישראל, מצוי ברוב חלקי הארץ. צבעו חום-אפור וגבו מפוספס. קולו נעים והוא שוכן בעצים ובסבכים עליהם הוא בונה את הקן. בעזרת זנבו הארוך, הוא מתנועע בזריזות בין הענפים. הוא ניזון מחרקים קטנים, מזרעים ומפירות.

נשר (Gyps fulvus)
הנשר הוא עוף דורס שבסכנת הכחדה. בישראל קיימות מספר מושבת קינון של נשרים במצוקים. אחת ממושבות הקינון הגדולה בארץ נמצאת בשמורת טבע גמלא. מוטת כנפיו של הנשר מגיעה עד 2.5 מטר והוא דואה לגבהים בחיפוש אחר מזון וניזון מנבלות שהוא מצליח לאכול בעזרת צווארו הארוך.

בז אדום (Falco naumanni)
הבז הוא דורס קטן הצד בלהקות, מתכנס ללינה משותפת ודוגר במושבות קינון המצויות, בדרך כלל, באזורים הרריים עם ערוצים וגאיות עמוקים ובגגות רעפים. מושבת הקינון תמיד בקרבת "שדות ציד" פתוחים, אזורי חקלאות ומישורי עשב, בהם הוא מוצא את מזונו - חרקים ופרוקי רגליים. הבז האדום הגיע לסכנת הכחדה. כיום, נעשים מאמצים ניכרים בשיפור מצבו של הבז האדום.

שלדג לבן-חזה (Halcyon smyrnensis)
צבעי השלדג ססגוניים ובולטים. ראשו ובטנו חומים, גבו וכנפיו בצבע טורקיז בולטים בעת המעוף, מקורו ארוך מאוד וחזהו לבן המעניק לו את שמו. קולו מהחזקים בקולות של העופות בארץ. השלדג יושב על ענפים גבוהים, חוטי חשמל וגגות. מנקודת התצפית הוא עט על טרפו וניזון מדו-חיים, מכרסמים, מדגים, מזוחלים, מציפורים ומחרקים.

חוחית (Carduelis carduelis)
החוחית היא אחת מציפורי השיר היפות בישראל. פניה בצבע אדום עז ולכנפיה השחורות פסי-כנף זהובים הנגלים בתעופה. היא ניזונה בעיקר מזרעי החוחים ונעזרת במקורה המחודד המותאם לכך - מכאן נובע שמה "חוחית". היא ניצודה כציפור כלוב, אחד מהגורמים להיעלמותה מהטבע הישראלי ועל כן החוחית הוכרזה חיית בר מוגנת.

צופית (Nectarinia osea)
הצופית היא ציפור שיר זעירה והקטנה בישראל. אורך הצופית כ-10 ס"מ ומשקלה כ-8 גרם בלבד. לצופית לשון ארוכה שקציה כמברשת ובאמצעותה יונקת את הצוף ומכאן מקור שמה. מקורה ארוך וכפוף, מותאם ליניקת הצוף. התפתחות השימוש בצמחי תרבות לגינון ביישובים ברחבי הארץ הרחיבה את אפשרויות המזון של הצופית וכיום היא נפוצה בכל רחבי הארץ.

תנשמת (Tyto alba)
התנשמת היא דורס-לילה. ראשה מעוגל ועיניה השחורות סמוכות זו לזו. פניה וגופה התחתון לבנים צחורים. פרצופה דמוי לב המרכז את גלי הקול ומחדד את שמיעתה. המזון המועדף על התנשמות הוא מכרסמים. זוג תנשמות מסוגלות להשלים שלושה מחזורי קינון בעונה אחת וצד כ-2,000 מכרסמים במחזור קינון אחד. הן מסוגלות לצוד גם בחושך מוחלט. מכאן חשיבות התנשמת לאדם כמדביר ביולוגי.

עיצוב: צד הנושא - יגאל גבאי

גב משותף לכל הסדרה: מפת ארץ ישראל במרכז העולם ממבט הלווין, מסביב להיקף, זוויות וכיוווני המצפן המסמלים את "מצפנם הפנימי" של הציפורים המכוון אותן לארץ ישראל.