ויזנטל באלבום מהודר

"שמעון ויזנטל" - צייד הנאצים.
מדליה רשמית, תשס"ז 2006

שמעון ויזנטל נולד ב- 1908 בגליציה, באותם ימים חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא למד ארכיטקטורה ועסק בה, עד שהחלו רדיפות היהודים על-ידי הנאצים. ויזנטל שרד 13 מחנות עבודה והשמדה, ולאחר המלחמה החליט להקדיש את חייו לחיפוש אחר פושעים נאצים והבאתם לדין.
כנגד כל הסיכויים, כמעט ללא כל תמיכה, הצליח ויזנטל להביא לדין למעלה מ- 1,100 פושעים נאצים, ביניהם אדולף אייכמן, המוציא לפועל של "הפתרון הסופי", פרנץ שטנגל, מפקד מחנות ההשמדה סוביבור וטרבלינקה, הרמינה בראונשטיינר, "המפלצת" ממאיידנק, וקארל סילברבאואר, שעצר את אנה פרנק.
זיכרון השואה שלט בחייו ואת כל פעילותו הקדיש לתיעוד היסטורי, לאיסוף עדויות על הפשעים הנוראים שבוצעו נגד יהודים ולעדות בבתי המשפט. הוא לחם ללא לאות להעלאת השואה לתודעה העולמית ונגד אנטישמיות ודעות קדומות. הוא כתב מאמרים וספרים, נתן הרצאות ודיבר נגד אי-צדק כלפי מיעוטים. ככל שמאמציו זכו להכרה ולהערכה ולהדים בעולם, חש כי הצליח להשיב במידת מה את כבודם האבוד של ניצולי השואה.
שמעון ויזנטל נפטר ב- 2005 בוינה ונקבר בישראל.
תודת החברה לבני המשפחה על הסיוע בהנפקת המדליה.

פני המדליה: על פני המדליה דיוקנו של שמעון ויזנטל והמוטו שליווה אותו כל חייו: "צדק ולא נקמה"

גב המדליה:
בצד הגב, פרח חמנייה על רקע גדר תיל עם שישה מגני דוד, סמל לששת מיליוני היהודים שנרצחו בשואה, והכיתוב: "לא שכחתי אתכם". "החמנייה" הוא שם ספרו הידוע ביותר של ויזנטל, הדן בשאלת המחילה והנקרא כך בזכות פרח החמנייה שראה ויזנטל מעבר לגדרות התיל של מחנה ההשמדה, שהפיח בו תקווה וסימל את האור באפילה.

היקף: חלק

עיצוב: מאיר אשל