10 לירות ישראליות, בנק לאומי לישראל

ב-1 במאי 1951 הועברו כל הנכסים וההתחייבויות של "בנק אנגלו-פלשתינה" לחברה חדשה בשם "בנק לאומי לישראל בע"מ", ונוצר צורך להנפיק סדרת שטרות חדשה אשר תישא את שמו החדש של הבנק. הימים היו ימי משטר הצנע, ומשרד האוצר בראשותו של השר אליעזר קפלן, החליט לנצל את הצורך שנוצר, לשם ספיגת כספים מהציבור באמצעות מילווה חובה, ובראשית שנת 1952, הוטלה המשימה על מחלקת הוצאת המטבע (הפעם של בנק לאומי), וגם הפעם היא פעלה תחת מסווה של חשאיות. השטרות עוצבו תוך דמיון רב לשטרות של סדרת אנגלו-פלשתינה, והפעם נשאו את שם בנק לאומי, ואת שם המטבע החדש - "לירה ישראלית". בניגוד לפעם הקודמת, בה הודפסו השטרות בארצות הברית, בפעם זאת הם הודפסו בלונדון בחברת דה לה רו. התוכנית קיבלה משנה דחיפות, והשטרות הוטסו ארצה בטיסת אל על. לצורך הטיסה פורקו מושבי המטוס ממקומותיהם, ותיירים שהיו אמורים לטוס בה, נדחו. כדי למנוע בהלה מהציבור, הטסת השטרות בוצעה תחת מעטה של סודיות, ואף התקשורת הונחתה להימנע מלפרסם את הדברים, אך בעקבות תוכנית כלכלית חדשה, נדחה ביצוע החלפת השטרות ומילווה החובה למועד מאוחר יותר. בבוקרו של ה-9 ביוני, עלה שר האוצר לשידור רדיו והודיע על מילווה החובה החדש, שאושר במסגרת הפעלת התקנות לשעת חירום. טרם הודעה זאת, רק בכירי המשרד היו בסוד העניינים. מבצע החלפת הכסף החל בשעה 12:00 בצהרים. תמורת כל לירה, של בנק אנגלו-פלשתינה, שמסרו האזרחים בבנק, הם קיבלו לירה ישראלית אחת חדשה, שערכה היה 900 פרוטות בלבד. 10% מכל סכום שהוחלף בבנק, הועבר למשרד האוצר.