עשר לירות ישראליות

עשר לירות ישראליות
סדרת בנק לאומי לישראל
כסף טהור 999, 5 גרם

ב-1 במאי 1951 עברו נכסי "בנק אנגלו-פלשתינה" ל"בנק לאומי לישראל בע"מ", ולפיכך התעורר צורך להנפיק סדרת שטרות חדשה. השטרות החדשים היו זהים בעיצובם לסדרת בנק אנגלו פלשתינה, אך במקום לירה (א"י) העריך הוא "לירה ישראלית". העריך הנמוך, מיל, שונה אף הוא והפך לפרוטה. התקופה שבה היה ניתן להחליף את השטרות הישנים בחדשים הייתה קצרה מאוד - כשבועיים ימים.
לפי "חוק להחלפת שטרי בנק ומילווה חובה, תשי"ב-1952" הוחלף המטבע ביוני 1952. ההחלפה לוותה במילווה חובה - שנועד בעיקר לסייע במימון קליטת העלייה ההמונית - בשיעור של 10 אחוזים על שטרות בנק בני 5, 10 ו-50 ל"י ומפיקדונות בבנקים שיתרתם 50 ל"י ומעלה. תעודות המילווה הוצאו ביחידות של 5, 10, 20, 50, 100, 200 ו-500 ל"י, והן נגבו תוך כדי החלפת שטרי הכסף. למשלמי המילווה ניתנו ע"י הבנקים קבלות על גבייתו, ולאחר מכן הונפקו על שמם איגרות חוב.
תעודות מילווה שערכן עלה על 5 לירות הונפקו לתקופות של חמש עשרה שנים. המילווה לא היה צמוד למדד ונשא ריבית שנתית בשיעור של 4 אחוזים. לתעודות המילווה צורפו תלושי ריבית שנתית, שהיה ניתן לפדות בכל שנה באחד ביולי. את הקרן פדו בשנים-עשר תשלומים שנתיים שווים החל משנת 1956 ועד שנת 1967.
תעודות המילווה שערכן עד 5 לירות היו אישיות ולא נשאו ריבית. היה ניתן לשלם באמצעותן מסים ממשלתיים ועירוניים.

הנוסח באדיבות בנק ישראל, מתוך ספר "השטרות והמטבעות בישראל 2006-1927", בהוצאת בנק ישראל (בעריכת יגאל ארקין).

החברה הישראלית למדליות ולמטבעות גאה להציג סדרה ייחודית זו. הסדרה השלישית במסגרת הסדרות המציגות את השטרות אשר היו בשימוש מדינת ישראל לאורך השנים. כל שטר בסדרה היפהפייה עשוי כסף טהור 5 גרם ובעל גמישות המתאפשרת הודות לטכנולוגית ייצור חדשנית.    

מהדורה מוגבלת - 1,800 יחידות בלבד