שער האשפות

שער האשפות
השישי בסדרת "שערי ירושלים"

שער האשפות ממוקם בחומה הדרומית של העיר העתיקה בירושלים. הוא הקרוב ביותר לכותל המערבי והנמוך ביותר בין השערים שנבנו בתקופה העות'מאנית בהוראת הסולטאן סולימאן המפואר במאה ה-16. בשל סמיכותו לשכונת המוגרבים הוא נקרא בערבית בַּאבּ אִלְ-מַעַ'ארְבֵּה, שער המערביים. שער האשפות מוזכר 4 פעמים בספר נחמיה (פעם כשער השפות) כאחד השערים בחומת ירושלים בימי שיבת ציון.
באשר לשם השער, יש שסוברים שדרך שער האשפות הוציאו את אפר הקרבנות של בית המקדש לנחל קדרון. לפי האגדה, נהגו בתקופה הביזנטית לטנף את האזור בזבל כדי שהיהודים לא יתפללו בכותל המערבי.
השער המקורי, שלא כשאר שערי העיר, נבנה כמעבר צר המותאם לרוחב של אדם וחמור. קשת מעל השער, שמתוכו מגן דוד, מראה את רוחב השער המקורי. השער היה נעול ברוב שעות היממה. בתקופה העות'מאנית במאה ה-19 בעקבות הגידול בתושבי כפר השילוח (סילואן), נבנה בית שער לשמירה מחוץ לחומה. מאז היה השער פתוח בקביעות במשך היום וסגור מהחשיכה. בתקופת השלטון הירדני, פרקו הירדנים את בית השער, הרחיבו משמעותית את השער וסללו את הכביש הנכנס לתוכו.
לאחר שחרור העיר על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים, שיפצה ושימרה מדינת ישראל את השער.