יצחק נבון

יצחק נבון
הנשיא החמישי של מדינת ישראל
מדליה ממלכתית

יצחק נבון נולד למרים ויוסף נבון בראש חודש ניסן תרפ"א, 9 באפריל 1921, בירושלים. אמו - בת למשפחה ששורשיה ביהדות ספרד, נצר למשפחת הרב חיים בן עטר, בעל הספר "אור החיים" - עלתה עם משפחתה ממרוקו. אביו היה צאצא למשפחה ירושלמית ותיקה מקהילת יהודי ספרד, שעלתה לארץ מטורקיה כבר במאה השבע־ עשרה.

במלחמת העצמאות נמנה נבון עם מגיני ירושלים כאשר עמד בראש המחלקה הערבית של "ההגנה" בעיר וסביבותיה. לאחר המלחמה הוא כיהן כדיפלומט בצירויות אורוגוואי וארגנטינה, שימש מזכירו המדיני של שר החוץ משה שרת, ובשנת 1952 נקרא לנהל את לשכתו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון והיה לאיש אמונו במשך 11 שנים. לאחר התפטרותו של בן-גוריון מראשות הממשלה, הצטרף נבון למשרד החינוך והוביל את המבצע ל"ביעור הבערות" בקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל.

לכנסת ישראל נבחר בשנת 1965 ומילא בה מגוון תפקידים, ביניהם סגן יו"ר הכנסת ויו"ר ועדת החוץ והביטחון. כמו כן עמד בראש הוועד הפועל הציוני העולמי והעמיק את הקשר עם יהדות התפוצות, כשהוא קורא לאנשי הקהילות לעלות לישראל.

יצחק נבון נבחר לנשיאה החמישי של מדינת ישראל בי"ב בניסן תשל"ח, 19 באפריל 1978. נאמן למשנתו שקד הנשיא על הגברת הלכידות הלאומית וצמצום הפערים בחברה, העצמת תחושת השותפות בין כל חלקי העם וקירוב לבבות בין העדות והדתות השונות במדינה. תקופת כהונתו השרתה ממד של עממיות וביטוי ממשי לאהבת ישראל על כל שבטיו. יצחק נבון העניק למוסד הנשיאות יוקרה ועוצמה מוסרית. הנשיא לא היסס כשקרא להקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת הטבח במחנות סברה ושתילה. ביקורו במצרים סימל את תור הזהב ביחסים עם האומה הערבית הגדולה.

לאחר חמש שנות כהונה כנשיא החליט שלא להתמודד לתקופת כהונה נוספת, ובשנת 1984 נבחר לכנסת ושימש סגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות עד שנת 1990. כשר החינוך הדגיש את החינוך המדעי-טכנולוגי ואת החינוך לדמוקרטיה, ולדו-קיום בין כל תושבי ישראל; פעל להשוואת התנאים בין כל המגזרים ותגבר את לימודי השפה הערבית; יזם את המפעל "סל תרבות", להקניית מטען תרבותי ואמנותי לכל תלמיד ותלמיד, מסעות הנוער לפולין והיה ממייסדי בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה סם שפיגל בירושלים.

יצחק נבון חתר להחזרת העברית למקומה הראוי כשפת תרבות. הוא סבר כי בצד לימודים עיוניים, על מערכת החינוך להטמיע בתלמידים ערכי יסוד בסיסיים: אמת, יושר, דיוק, כיבוד הזולת והשונה, התנדבות, כבוד למורשת ולמסורת והזדהות עם תולדות ישראל בעת החדשה.

לצד תפקידיו הממלכתיים היה נבון איש ספר ויצירה. בין כתביו סיפורים קצרים, וכן מופע קונצרטנטי בשם "רומנסרו ספרדי". בולט במיוחד "בוסתן ספרדי", מחזה פרי עטו שמעלה על נס את שפת הלאדינו ותרבותה ומוצג משנת 1998 על ידי התיאטרון הלאומי "הבימה" בהצלחה חסרת תקדים.

בשנת 1991 פרש מהחיים הפוליטיים אך לא מהציבוריים; הוא המשיך לסייר ברחבי המדינה ולהופיע בפני קהילות ישראל. בה בעת השקיע מזמנו ומרצו ופעל בהתנדבות לקידום גופים שונים, המשקפים במהותם את אישיותו ונטיותיו: "נאות קדומים", השמורה הלאומית של טבע הארץ במקורות ישראל; האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים; הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו; כמו כן כיהן כיושב ראש חבר השופטים בחידון התנ"ך העולמי לבני נוער; עמד בראש "קרן אברהם", שמטרתה קידום השוויון בין יהודים וערבים וייסד את עמותת "ידידי 'בית שלום יפן' בישראל"; כיהן כנשיא המרכז העולמי למורשת יהדות צפון אפריקה, נשיא כבוד של הארגון הארצי של חברי "ההגנה" וכנשיא יד דוד בן גוריון.

יצחק נבון היה איש משפחה וראה בה ערך עליון. בשנת 1963 נשא לאישה את אופירה ארז, אם לנעמה ולארז, פסיכולוגית שיקומית, שפועלה למען ילדים בעלי צרכים מיוחדים, רגישותה לזולת ואומץ לבה לחשוף את דבר מחלתה, זיכו אותה באהדה יוצאת דופן בקרב רבים. אופירה נפטרה ממחלת הסרטן בשנת 1993 והיא בת 57 בלבד. בשנת 1995 הכיר את רעייתו מירי שפיר, שהייתה לעזר כנגדו עד יומו האחרון.

יצחק נבון, בן ירושלים בכל נימי נפשו, אוהב אדם באשר הוא אדם; מורה ומחנך, איש רוח וספר אשר משך בקולמוס, איש מעש שהאמין באמונה שלמה ביכולתנו לכונן שלום עם שכנינו, נפטר בכ"ד בחשוון תשע"ו, 6 בנובמבר 2015, בביתו בירושלים. הוא נקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים.

תיאור המדליה

פנים: דיוקנו של הנשיא יצחק נבון, הכיתובים "יצחק נבון", "אוהב אדם באשר הוא אדם" בעברית ובאנגלית.

גב: הכיתוב: בעברית ובאנגלית "שנים עסקנו בבניין המדינה, מעתה עלינו לעסוק בבניין העם" (מתוך נאום ההשבעה לנשיא בכנסת, 29.5.1978).

המדליה לזכרו של הנשיא נבון מביאה לידי ביטוי ערכי ליבה שהנחו את דרכו בכל תחנות חייו, הציבוריות והפרטיות כאחת. קריאתו של נבון ל"בניין העם" קורמת עור וגידים; מדינת ישראל היא תצרף מרהיב המורכב משבטיו ופלגיו של העם ובמרכזו בולט סמל העם היהודי בארץ ובתפוצות. שש ידיים מציגות את התצרף, שכן ישראל נבנתה במו ידינו – הזקן והילד; האישה והאיש; העולה החדש והאזרח הוותיק; מזרח ומערב חד הם.

תהליך הגיבוש החיובי והפורה קיים ופועל בלי הרף אך עדיין ארוכה הדרך. לא בן יום יקרה הדבר ולא בשעה אחת נפתור בעיותינו. "היוחל ארץ ביום אחד" – אמר הנביא ישעיהו – "אם יולד גוי פעם אחת". לפנינו, כפי שהתבטא הנשיא נבון, "תהליך איטי, שאינו מלווה זוהר וברק. כך נעשים הדברים הגדולים, ואין ימים של גדולות בלי שיקדמו להם שנים של קטנות". יד לצד יד, באחדות ובערבות הדדית תתגשם האמרה "יחד שבטי ישראל" (דברים ל"ג, ה);

יונת השלום המעטרת את יד האישה מסמלת את כמיהתו של הנשיא לשלום אמת בינינו ועם שכנינו; שרוולו של הילד מעוטר בפיתוחים בסגנון תרבות יהדות ספרד, שהייתה לערש ילדותו, שאליה היה הקשור בכל נימי נפשו ושתפסה מקום מרכזי בכתיבתו. וירושלים מיוצגת בחפת עליו מוטבע אריה- סימלה של העיר, כור מחצבתו, שבה נולד הנשיא וממנה לא מש עד יומו האחרון.

תחזקנה ידיים אלו!

ארז נבון

דניס הרן-בן דור, מנהלת לשכת הנשיא נבון בשנים 1996 – 2015

עיצוב

פנים: ראובן נוטלס, צילום - יעקב סער, לע"מ
גב: ארז נבון, העמותה להנצחת מורשת הנשיא החמישי יצחק נבון, ובועז גבאי, התאמת העיצוב למדליה - ראובן נוטלס

מבלטים: תדהר דגן
הטבעה: מטבעת החברה