עבדת

עבדת
שישי בסדרת "אתרי מורשת עולמית"
הילך חוקי בהנפקת בנק ישראל

את עבדת ייסדו הנבטים במאה ה-4 לפנה"ס. בראשיתה הייתה תחנת דרכים על נתיבי "דרך הבשמים" - נתיבי
מסחר אלו שימשו שיירות גמלים והן הובילו בעיקר תבלינים ובשמים מחצי האי ערב לעזה ולים התיכון.
העיר התפתחה בימיו של המלך עבדת השני (המאה ה-1 לפנה"ס) ונקראה על שמו.
בשנת 106 לספירה, לאחר מותו של המלך, סופחה עבדת לאימפריה הרומאית והמשיכה להתפתח באמצעות
חקלאות וגידול בעלי חיים. לשיא שגשוגה הגיעה בתקופה הביזנטית (מאות 7-4 לספירה). תושבי העיר התנצרו
והקימו כנסיות מפוארות, התפתחה חקלאות אינטנסיבית, הוקמו מערכות לאגירת מים ונחפרו מערות רבות
במדרון. המערות שימשו בעיקר בתי מלאכה ומחסנים לשימור ולעיבוד התוצרת החקלאית.
בשלהי התקופה הביזנטית התערער המצב הביטחוני בעיר. בשנת 630 בערך העיר נפגעה ברעידת אדמה עזה
וזמן קצר לאחר מכן, בשנת 636, כבשו את האזור השבטים הערביים. שני גורמים אלו חרצו את גורלה והעיר ננטשה.
המידע מתוך אתר רשות הטבע והגנים

עיצוב: גדעון שגיא

תיאור המטבע:
צד הערך: סמל המדינה, המילה "ישראל" בעברית, אנגלית וערבית, הערך הנקוב, שנת ההנפקה וסימן הטביעה, אלמנט קישוטי המסמל שיירה של גמלים נושאים את הבשמים.
צד הנושא: שער המקדש הנבטי המשוחזר בעבדת, על המשקוף כתובת הקדשה, הכיתוב "עבדת דרך הבשמים" בשלוש השפות, סמלי אונסק"ו ואתרי מורשת עולמית, דמויות של גמלים.