הנח″ל

הנח"ל - חיל החינוך והנוער.
מדליה רשמית, תשס"ח 2008
שישית בסדרה - " היחידות הקרביות של צה"ל ".

ביוני 1948, בתקופה של הפוגה במלחמת העצמאות, החליטה הממשלה הזמנית על גיוס בני ה- 17 לאימונים, על מנת שישמשו כעתודה לוחמת, כאשר המצב ידרוש זאת. אלפי צעירים עזבו את ספסל הלימודים והתייצבו לקריאה, ובראשם חברי התנועות החלוציות, ברוח הפלמ"ח. כדי למנוע את התפזרותה של השכבה הגדולה שיועדה למפעל החלוצי ההתיישבותי, נעתר בן-גוריון לפנייתם של ראשי תנועות הנוער לשמור על שלמות הגרעינים ולא לפרקם להתמחויות צבאיות בחטיבות השונות. סמל הנח"ל מבטא את המרכיבים השונים מהם צמח: המגל מסמל את העבודה וההתיישבות החלוצית, החרב, השאובה מסמלו של הפלמ"ח, מסמלת את ההגנה, ועלי הזית את הכמיהה לשלום.
בנובמבר 1949 הופרד הנח"ל מהגדנ"ע והוקם כחיל עצמאי לקליטת הגרעינים המיועדים להתיישבות. עמדו בפניו אתגרים חשובים, כמו סלילת כביש סדום-עין גדי בארבעה ימים, עזרה לעולים החדשים במעברות, הקמת חוות חקלאיות שכונו "נח"ל עגבניות" ועוד.
ב- 1955 הצטרפו יחידות הנח"ל לחטיבת הצנחנים ויצרו את היסוד להקמת גדוד "הנח"ל המוצנח". ב- 1956 במהלך "מבצע קדש", התבצעה הצניחה המבצעית היחידה בהיסטוריה של מדינת ישראל ע"י חיילי גדוד זה.
ב- 1976 עלה הגרעין הראשון לעיירת פיתוח במסלול קהילתי במסגרת תחום ההגשמה החדש שנוסף לנח"ל – משימה קהילתית חינוכית. ב- 1984 קיבל הנח"ל פרס ישראל על פועלו בהתיישבות ובחינוך.
הנח"ל, שלחם בכל מלחמות ישראל בגבורה, הפך לחטיבה בתחילת מלחמת שלום הגליל והיה פעיל בה ביותר. ב- 1988 קיבל הנח"ל את הכומתה הירוקה שלו, המסמלת עד היום את הנח"ל ואת התרבות הנח"לאית.
הנח"ל ממשיך לשאת את המשימה הלאומית ברוח התקופה והצרכים החדשים שנוצרו במדינת ישראל, ומשלב בין שירות קרבי איכותי ומשימות חינוכיות בעלות חשיבות מכרעת. עוד הנח"ל זורם ונושא את ערכי ההגשמה, הפלמ"ח , החלוציות וכמובן – העבודה, ההגנה והשלום !

פני המדליה: על-פני המדליה, נח"לאי ונח"לאית, צופים אל האופק, על רקע שדות חקלאיים והפסוק מיחזקאל: "וחי כל אשר יבוא שמה הנחל".

גב המדליה: בצד הגב, האנדרטה המרכזית של הנח"ל, הנראית ממעוף הציפור כמו סמל החיל, והסמל עצמו, הצבוע באמייל ירוק (במדליות הכסף והארד).

עיצוב: יגאל גבאי