אהוד מנור

אהוד מנור
מדליה רשמית, תשס"ו 2006

אהוד מנור נולד במושבה בנימינה בשנת 1941. הוא שירת בצה"ל כקצין חבלה בהנדסה קרבית ולאחר שחרורו נסע ללמוד תקשורת באוניברסיטת ניו –יורק, שם נישא לזמרת עפרה פוקס, לה כתב את שיריו הראשונים. לזוג שלושה ילדים, גלי ליבי וידי (יהודה).
אהוד מנור גמר תואר ראשון בהצטיינות בחוג לתיאטרון עיוני באוניברסיטת תל-אביב וב- 1981 השלים תואר שני בספרות אנגלית באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה.
מנור עבד כעורך מוסיקלי ושדרן תכניות רדיו וטלביזיה בנושא מוסיקה ותרבות. הוא כתב למעלה מאלף שירים למיטב זמרי הארץ, חלקם קשורים לחוויות ילדותו ונעוריו במושבה בנימינה, כמו "ימי בנימינה", "הבית ליד המסילה" ו"בן יפה נולד". את השיר "אחי הצעיר יהודה" הקדיש לאחיו הצעיר שנהרג במלחמת ההתשה, אליו היה קשור מאד. רבים משיריו הפכו לנכסי צאן ברזל , כמו "אין לי ארץ אחרת", "הלוואי", "בשנה הבאה". את עבודתו לתיאטרון החל בשנת 1970 כאשר תרגם לעברית את המחזמר "שיער". מאז תרגם מחזות זמר רבים לכל התיאטראות בארץ, ביניהם "עלובי החיים", "יוסף וכתונת הפסים", "קברט", "שיקגו", "סוויני טוד", "סיפור הפרברים" ועוד. כמו כן תרגם לתיאטרון מחזות של שייקספיר, מולייר, טנסי וויליאמס, הרולד פינטר ועוד. ממחזותיו המקוריים ומופעי הבידור אפשר לציין את "לילי גם", "בני בום", "הטוב הרע והנערה", "הכל עובר חביבי" ואחרים. הוא תרגם שירים רבים שעלו לארץ מרוסיה, מדרום אמריקה ושירים צועניים, ערביים ואמריקאים.
בשנת 1995 זכה בפרס אקו"ם על מפעל חיים בפזמונאות ובשנת היובל לישראל ב- 1998 זכה בפרס ישראל בתחום הזמר העברי. ב- 2005 קיבל תואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת בר-אילן על תרומתו הגדולה לתרבות העברית.
אהוד מנור ידע לברוא במלותיו, מתוך עולמו הפרטי, חוויה קולקטיבית של שיר המתנגן לאורך שנים והופך לשירו הפרטי של השומע אותו ומרגיש כאילו עליו הוא נכתב. היה לו כשרון גדול ליצור דימויים חדשים בשפה העברית. שיריו מתפרסים בין אופטימיות לעצב, בין סבל לשמחה, אך תמיד כתובים באהבה עצומה ללשון העברית ולארץ ישראל.
אהוד מנור נפטר ב- 12 באפריל 2005.

פני המדליה: בצד הפנים - של המדליה דיוקנו של אהוד מנור, שורה מהשיר "ימי בנימינה" בכתב ידו וחתימתו .

גב המדליה: בצד הגב - נוף של בנימינה הקטנה, עם העצים והציפורים האופייניים והמילים " אין לי ארץ אחרת ".

עיצוב: מאיר אשל