יונה והלוויתן - מדליה פיסולית
בעיצוב אליעזר ויסהוף
יונה הנביא הצטווה: "קום לך אל נינוה העיר הגדולה..." (יונה א', ב',) בכדי לבשר להם כי עשו הרע בעיני הה' אך יונה, בצעד חריג לאנשי הנבואה אינו מוכן למלא שליחות זו, והוא מנסה לברוח מערבה לתרשיש באוניה המפליגה מנמל יפו. לפתע קמה רוח סערה גדולה המסכנת את ההפלגה, המלחים זורקים את מטענם לים כדי להציל את האוניה, אבל הים הולך וסוער, אז מחליטים לחפש את האשם, מי גרם לכעסו של ה' ולסערה הנוראה? הם מפילים גורלות, "ויפול הגורל על יונה", לשאלותיהם יונה מודה שהוא אשם כי "מלפני ה' הוא בורח" והוא מציע למלחים שישליכו אותו לים, " וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ" (יונה א, ט"ו), כל עוד יונה היה במים הסערה נרגעה, משחזר לסירה הסערה חזרה. כשהבינו כי אין ברירה אלא להשליך את יונה למים. כדי להציל את הנביא שולח ה' דג לבלוע את יונה "וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת" (יונה ב' א'). יונה מתפלל בכל ליבו, וניצל. יונה הבין שאין מנוס, הוא מציית והולך לנינוה, קורא להם לשוב בתשובה, ואכן גם המלך וגם האזרחים מקבלים את קריאת הנביא, חדלו מחטאיהם, צמו והתפללו לה'.
במדליה ניתן לראות את הלוויתן הגדול בולע את יונה הנביא
