הנשר והאירוס

הנשר והאירוס
מדליה ממלכתית, תשמ"ז 1987

"כנשר ידאה" (ירמהיו מ"ה מ') זה אלפי שנים נחשב הנשר(Gyps fulvus) כמלך העופות, ובמוטיבים של לאומים רבים הוא מופיע כסמל למלכות ולקדושה. ההערצה לנשרים מוכרת מימי אשור. אצל הפרעונים במצרים זכה הנשר לסמל את האלף בכתב ההירוגלפי. בתנ"ך מוזכר הנדשר 28 פעמים, והוא זוכה לשבחים על התנהגותו המופתית עם גוזליו (דברים לב') במשנה מומלץ לכל אדם להשתדל להיות "קל כנשר". כשרצו היהודים במאה ה-13 לפאר את שמו של הרמב"ם, כינוהו "הנשר הגדול". העליה ההמונית של יהודי תימן לארץ ישראל, עם קום המדינה, כונתה "על כנפי נשרים". עד לתחילת המאה ה-20 היתה ישראל גן-עדן לנשרים. סביר להניח כי אלפי נשרים קיננו בארץ. כיום, בגלל הפיוח המואץ והשימוש בחומרי הדברה, נותרו בישראל רק כ-70 זוגות מקננים. החברה להגנת הטבע עושה מאמצים חנוכיים רבים להגן על מלך העופות, כדי שגם נכדינו יזכו להנות מקיומו של יצור מלכותי זה. מצידה השני של המדליה מופיע האירוס. משפחת האירוסים (lridaceae ) מיוצגת בישראל על ידי 16 מינים שונים, כמעט כולם נדירים ומוגבלים בתפוצתם. רבים מהם אנדמיים, כלומר פורחים רק במדינת ישראל. לכן בחרה החברה להגנת הטבע בפרח מיוחד זה כסימלה.

פני המדליה: נשר פרוש-כנפיים והפסוק בעברית ובאנגלית "כנשר ידאה" ירמיה מ"ה מ'.

גב המדליה: שלושה פרחי אירוס במלוא פריחתם והפסוק בעברית ובאנגלית "פרח תפרח ותגל" ישעיה ל"ה ב.

היקף: סמל המדינה והמלים "מדינת ישראל" בעברית ובאנגלית. היקף מדליות כסף 15 מ"מ וזהב 18 מ"מ – מחורץ.

מספור: מדליות הארד ממוספרות.

עיצוב: פנים – לילי שר, גב – יוסף בס.

גילוף: תדהר דגן.

מיטבעה: זהב וכסף – קריצ'מר. ארד - הכט.